קורונה עכשיו - מחשבות בצל האפוקליפסה

שפעת על סטרואידים

עובדות רבותיי, עובדות.

• הקורונה לא נולדה אתמול, והיא מסתובבת בינינו כבר כמעט שני עשורים על סוגיה השונים

• בסוף כולנו נדבק בנגיף הקורונה, זאת רק שאלה של זמן.

• קצב ההתפשטות של נגיף הקורונה הוא 1 ל-2.5-3 (בשפעת רגילה 1:1)

• זמן הדגירה, מרגע ההדבקה ועד להופעת התסמינים, הוא בין יומיים לשבועיים

• זה שאתה לא חולה, לא אומר שלא נדבקת-יכול להיות שאתה נשא של הנגיף

• הסימפטומים של מחלת הקורונה דומים לשפעת רגילה: שיעול, חום וקוצר נשימה

• נכון להיום, אין תרופה למחלת הקורונה. הטיפול רק מקל על התסמינים, עד שהמערכת החיסונית מתגברת על הנגיף לבד

• אנטיביוטיקה לא עוזרת- היא לא יעילה לטיפול בוירוסים

• השפעת נגיף הקורונה על ילדים היא מזערית עד אפסית

• בקבוצת הסיכון נמצאים בעלי מערכת חיסונית ירודה, כמו קשישים או חולים כרוניים

• ההסתברות למות מקורונה נמוכה- רק 2%-4% מהחולים מתים כתוצאה מהנגיף

• בעלי מערכת חיסונית תקינה, יבלו שבועיים במיטה ויחזרו לתפקוד רגיל

• לא היו ולא יהיו זומביים ברחובות. אולי רק בפורים הבא, בתקווה שעד אז קמפיין הפחד של קורונה יעלם כשם שבא

1+1 שווה 200 אלף

אנשים אשר מוחים על התקף החרדה העולמי, ומתרעמים על הנחיות מקומיות, כמו ביטול טיסות או חופשה בכפייה, לא לוקחים בחשבון את קצב ההתפשטות של הנגיף: אקספוננציאלי ובעל ויראליות גבוהה. מרבית האוכלוסייה תתגבר על הקורונה בקלות יחסית עם מקסימום קצת חום, שיעול יבש וכמה אפצ'י. אולם כ-20% מהחולים יזדקקו לטיפול רפואי, כתוצאה מקשיי נשימה וסיבוכים נוספים. אם מחברים קצב התפשטות מהיר מאד ביחד עם תנועת אנשים לא מבוקרת, מקבלים כאוס: על כל מליון איש, כ-200 אלף הפניות פוטנציאליות לבתי חולים. זאת הבעיה האמיתית, שעלולה לגרום לקריסת מערכת הבריאות הארצית באופן טואטלי וכמעט מיידי.

מערכת הבריאות הינה אחת מהמערכות המרכזיות והחיוניות של כל מדינה, ביחד עם מערכת השיטור, הכיבוי, הצבא, התקשורת, התשתיות ומערכת השליטה והניהול. כאשר מערכת אחת קורסת, שאר המערכות נכנסות לעומס יתר ואף לקריסה עד עבור הזעם. כאשר בכל פרק זמן זה ישרור כאוס מדיני, משטר עוצר קפדני וקריסה כללית מדינית.

החטא ועונשו

מי שבימים אלה מזיל ריר על האינטרנט אלו הם אוהבי הקונספרציה. זה שאנו בני-האדם "משחקים" בקודים הגנטיים של כל דבר חי בעולם כולל הנגיפים לסוגיהם, זה לא חדש. אבל אי אפשר שלא לתהות על המקריות בה שני סוגים של נגיפי הקורונה התגלו באותו השבוע, ובאותו תא שטח שבמקרה יש בו מעבדה לחקר נגיפי הקורונה.

אפקט הפרפר

מעולם לא ראינו את אפקט הפרפר באופן כה מוחשי, מיידי וברור לעין. כל פעולה, ולו הקטנה והפשוטה ביותר שעושה או יעשה הפרט, השפעתה תחול בפרק זמן קצר יחסית על מליוני אנשים ואף מדינות. פעולה תמימה של אי-ציות לכללי המניעה, בין אם נעשתה בחוסר תמימות ובין אם מתוך אגואיסטיות, תוכל לייצר אפקט שיקריס כלכלה של מדינה שלמה. מאפס לאפוקליפסה תוך שבועות בודדים.

לא רציונאלי ולא במקרה

דן אריאלי פרס את משנתו בספרו הכל-כך מדוייק על בני האדם והחוסר רציונאליות שלנו בבחירות השונות. מגפת הקורונה מראה לנו בסדר גודל עולמי איך אנו, בני האדם, מתנהגים בחוסר רציונאליות למשעי בסערת הרוחות. רכישות מסיביות של נייר טואלט, אגירת מזון באופן אובססיבי, כאשר אין בכלל מן המחסור. הפרדוקס הוא שפעולות לא רציונאליות אלו, גורמות לתופעות לוואי לא רצויות אשר מובילות ליצירת בעיות ממשיות כדוגמת חוסר במלאי בזמנים נתונים, יצירת לחץ מוגבר והרגשת כאוס עולמית בקרב האוכלוסיות השונות.

מוות קליני

לדעתי, הכלכלה העולמית נכנסה למוות קליני. כלומר, כל המערכות לכאורה עדיין פועלות, אך הלב הפסיק לפעום ואין זרימת דם (למוח). באנלוגיה למצב שלנו, זרימת הדם משולה לזרימת אנשים, לקוחות, רכישות או במילה אחת – ביקוש (Demand). עם עצירת תנועת האנשים במרחב העולמי והמקומי, נמחק הביקוש. לא האטה, אלא נמחק. אין "זרימת דם". יחד עם זאת, מוות קליני הינו מצב זמני, אשר הגוף יוכל לחזור לשגרה במידה וזרימת האנשים תחזור תוך זמן סביר. אחרת, נחווה נזק בילתי הפיך.

קריסה בשלבים

גם אם נשתדל לשמור על אופטימיות, אין מנוס מההבנה הברורה שהפתרון הרפואי לקורונה הוא במרחק של חודשים רבים, וברמה העולמית לפחות כשנה. לכן אנו צפויים לראות במו עיננו את רבדי הכלכלה קורסים בזה אחר זה. באופן טבעי, הראשונים לחטוף מחוסר תנועת האנשים הינם כל תחום התיירות, הנופש, והבילוי. חברות תעופה, כפרי נופש, בתי מלון, מסעדות, ואתרי בילוי והפנאי. כנגזרת מהם, יחלו לקרוס ספקי השירות והאספקה בשווקים אלו. בעוד ה"עוצר העולמי" ממשיך ובחלוף השבועות והחודשים יחלו לקרוס בזה אחר זה ורטיקלים נוספים כגון נדל"ן, הפרסום, האופנה, ריטייל, הביוטי, תחום הרכבים והליסינג ועוד. ושוב, כנגזרת מהם יקרסו ספקי השירות והאספקה לדומיינים אלו. ובראייה מזווית אחרת, הראשונים לקרוס יהיו העצמאים והעסקים הקטנים.

מדובר פה במשחק של אורך נשימה. ככל שהלחברה/עסק מבוסס על שירות/מוצר שהוא צריכה-בסיסי, כך הסתברות השרידות שלו את המשבר גדולה יותר. וככל שלחברה/עסק יש אורך נשימה גדול יותר, בין עם התבססות על מזומנים בקופה, יכולת משיכת הלוואות, הזרמת הון ממשקיעים או מתן סובסידיה או מענק מהממשלה. כך יוכל לצלוח את המשבר בשלום, אך סביר שעם נזקים לא מעטים.

הקדם תרופה למכה

מכורח המציאות והאחריות המדינית, מדינות יספקו הקלות ממשיות לעסקים ולאזרחים. החל מהורדת הריבית, הקלות במיסים, מתן מענקים לחברות, הנחיה לבנקים על ויתור תשלומי משכנתא לפרק זמן מוגדר ועוד פעולות כלכליות ועסקיות אשר יספקו עוד כמה נשימות לכלכלה לשרוד את משחק הזמן.

ברמת התאגידים והעסקים, זאת תהיה האחריות של כל מנכ"ל והנהלת הבורד לעצור, לעשות ניהול סיכונים ולחשב מסלול מחדש. כל תוכנית עבודה שהוכנה לשנת 2020 איננה רלוונטית עוד. פונקציית המטרה של כל חברה השואפת להמשיך ולהתקיים גם בשנה הבאה תהיה מחוייבת להשתנות מ-"מקסימום רווח" ל-"שרידות כלכלית".

עולם אחד, זן אחד

עם כל הבהלה והכאוס בכל מדינה, במהלך השנה הקרובה אנו נהיה עדים לשיתוף הפעולה העולמי בין הגדולים שאי-פעם היו אם לא הגדול שבינהם. לכל המדינות באשר הן יש כרגע אינטרס משותף – למצוא פתרון לנגיף. רק שלהבדיל מהרבה שיתופי פעולה בין-לאומיים כאלו או אחרים שהיו בעבר, במקרה של נגיף הקורונה כל המדינות תלויות אחת בשניה. זה לא יספיק להשתלט ולמגר את הנגיף במדינה אחת, אם במדינות האחרות הנגיף עדיין משתולל. כפועל יוצא, ההשתלטות על הנגיף תהה מחוייבת להעשות ברמה הגלובלית.

ניקוי אוורות והתחדשות

בכל מדינה קיימת מערכת בריאות, חלקן ברמה הראויה להערצה וחלק פחות בלשון המעטה. המצב הנוכחי יכריח את הממשלות השונות להפנות את כל תשומת הלב וחלק גדול מהמשאבים לחידוש ורענון מערכות הבריאות הארציות והעירוניות. החל מציוד רפואה בסיסי ומתקדם, כלה במערכות מחשוב, בקרה ושליטה ועד יצירה ורענון נהלים ופרוטוקוליים. איפה שיש משבר, קיימת הזדמנות, והמרוויחות הגדולות יהיו המדינות, החברות והסטארטאפים אשר יהיו מספיק גמישים ויאמצו טכנולוגיות חדשניות לטיפול במצב, על רבדיו השונים.

הטוב הרע והמכוער

החדשות הטובות הן שבסופו של דבר הקורונה תהה כמו כל שפעת חורף עונתית. עם סיכון ממשי לאוכלוסיות בעלות הסיכון ולרוב שאר העולם זה יסתכם בשבוע-שבועיים מחלה עם שיעול, אפצ'י ונזלת.

אך תקופת המעבר הקרובה, שתמשך לדעתי לפחות עד סוף 2020, הינה המבחן האמיתי ברמה העולמית. במקרה הורוד סטייל סיום סרט הוליוודי, עד סוף הקיץ תושק תרופה וחיסון או לחלופין הנגיף יגלה חוסר עמידות לחום הקייצי מה שייתן לנו אורך נשימה נוסף. ועד תחילת 2021 העולם יראה מגמה של חזרה לשפיות.

במקרה הפחות טוב, המשך הידוק החבל על צוואר תנועת האנשים יאריך את המוות הקליני של הכלכלה העולמית והמקומית. עסקים יפלו בזה אחר זה, גלי פיטורים מסיביים ואנשים יפשטו רגל ברמת משק הבית. כאשר כלכלות יעברו למצב צנע וחלוקת קופונים למארזי אוכל. היינו כבר בסרט הזה.

במקרה המכוער, וזה שממנו צריכים להמנע בכל מחיר הינו קריסה טוטאלית של מערך השליטה והבקרה הארצי. התפשטות הנגיף באופן לא נשלט כתוצאה מתנועת אנשים וחוסר אחריות יוביל במהרה לגל חולים גדול מימדים. גם אם 80% מהם יצאו מזה בשלום אחרי שבוע במיטה, עדיין מדובר על מאות אלפי חולים בכל מדינה שיעוטו על בתי החולים ויקריסו את מערכי הבריאות באופן טוטאלי. וברגע שזה יקרה, כמעט ואין דרך חזרה. מניין המתים יעלה לעשרות אלפים, בין אם באופן ישיר מהנגיף או באופן עקיף כתוצאה מחוסר שירותי בריאות בסיסיים. וקריסת מערכת מרכזית אחת תוביל לדומינו של קריסת המערכות הרוחביות ברמת המדינה.

שורה תחתונה – מדובר במשחק של זמן.

שמרו על בידוד, תקפידו שבעתיים על הגיינה, ותתכוננו לשרוד כלכלית לשנה קדימה.